כל ילד צריך עץ עם זכרונות

כמעט את כל הילדות שלי העברתי בתוך בית גדול במושב בשרון. חוץ מהמרחבים הפתוחים, החיות והאווירה הקיבוצית, מה שהכי זכור לי מאותו מושב הוא העץ הגדול בפתח הבית.

ממש לפני הכניסה ולצד שער הכניסה אל בית הוריי עמד עץ בגודל עצום. אף ילד בשכונה לא התייחס אל העץ הזה ברצינות, אבל אני ממש התחברתי אליו. יש לציין את העובדה שהייתי בן יחיד, ולא תמיד היה לי חבר לשחק איתו, ולכן העץ תפקד בתור ידיד לעץ צרה. אף אחד בזמנו לא דיבר איתי על כריתת עצים, ולכן אפילו לא חשבתי שזו אופציה. רק אחרי שעזבתי את הבית של ההורים והגעתי לביקור שגרתי, שמתי לב שהעץ פשוט נעלם.

המשמעויות של כריתת עצים

מסתבר שכריתת עצים היא חלק בלתי נפרד מהחובות של המדינה. עצים אשר אינם נכרתים בזמן הנכון עשויים לפגוע בסביבה, ליצור נזקים בלתי הפיכים ולסכן חיים של אנשים. אך יחד עם זאת, התקשיתי להשלים עם העובדה שהעץ הנדיב שלי פשוט נכרת. הרי בסופו של דבר, העץ היה העד היחיד שלי לאירועים מכוננים:

א. זה עץ עם מלא זכרונות ילדות, משפחה, אהבה, ידידות, רומנטיקה, צער, שמחה, אכזבות, אושר ותסכול.

ב. העץ היה שם בפעם הראשונה שהתנשקתי עם חן, הוא היה לידי אחרי שרבתי עם אבנר והוא הצל עליי כשניסיתי לברוח מהבית (ושרדתי כמעט 14 דקות).

ג. העץ ליווה אותי בכל בוקר בדרך לבית ספר וקיבל את פניי כאשר חזרתי הביתה.

ד. על העץ הזה חרטתי את הסמל של מכבי תל אביב אחרי עונת הדאבל של 1995/1996, על העץ הזה ניסיתי לבנות בית, ועל העץ הזה תליתי בלונים ביום העצמאות.

מעגל החיים שלי ושל העצים

אז כן, מסתבר שגם אדם מבוגר יכול להתבאס מכריתת עצים. היום אני בן 32, יש לי ילד בן 5 ואישה אוהבת. אני גר בתל אביב ועובר מדי יום על פני מאות עצים בדרך לעבודה. אחת לכמה זמן אני חושב על הילדות שלי בהקשרים שונים, ופשוט לא מצליח לדמיין את הבית של ההורים בלי העץ.

את האהבה שלי לעץ ההוא תרגמתי לקריאת ספרות על עצים ופרחים. למרות שפעם לא הייתי מזהה את ההבדל בין עץ לימון לבין קקטוס, היום אני יכול למנות תוך מספר שניות רשימה של לפחות 20 סוגי עצים בארץ ובעולם. בקיצור, הבנתי שכריתת עצים היא בסך הכל סגירת מעגל של הטבע. כמו שאף אדם לא יכול לחיות לנצח, כך גם המסלול של העצים צריך להסתיים בשלב מסוים. למזלם וגם למזלנו, עצים מסוימים חיים מאות שנים ומלווים מיליוני ילדים ברחבי העולם. אולי אני כבר לא אהיה הילד מהסיפור על העץ הנדיב, אבל אני ללא ספק יכול להזדהות איתו. 

גם לכם יש סיפור קורע לב על כריתת עצים? שתפו אותנו